חידושי אגדות על בבא מציעא פ״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא מציעא פ״ד
1 כִּי הַאי מַעֲשֶׂה לִידֵיהּ. פְּגַע בֵּיהּ אֵלִיָּהוּ,
2 אֲמַר לֵיהּ: עַד מָתַי אַתָּה מוֹסֵר עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ לַהֲרִיגָה? אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֶעֱבֵיד? הַרְמָנָא דְמַלְכָּא הוּא! אֲמַר לֵיהּ: אֲבוּךְ עֲרַק לְאַסְיָא, אַתְּ עֲרוֹק לְלוּדְקִיָּא.
3 כִּי הֲווֹ מִקַּלְעִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, הֲוָה עָיֵיל בַּקְרָא דְתוֹרֵי בֵּינַיְיהוּ וְלָא הֲוָה נָגְעָה בְּהוּ.
4 אֲמַרָה לְהוּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא: בְּנֵיכֶם אֵינָם שֶׁלָּכֶם. אֲמַרוּ לַהּ: שֶׁלָּהֶן גָּדוֹל מִשֶּׁלָּנוּ. כׇּל שֶׁכֵּן. אִיכָּא דְאָמְרִי, הָכִי אֲמַרוּ לַהּ: ״כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ״. אִיכָּא דְאָמְרִי הָכִי, אֲמַרוּ לַהּ: ״אַהֲבָה דּוֹחֶקֶת אֶת הַבָּשָׂר״.
5 וּלְמָה לְהוּ לְאַהְדּוֹרֵי לַהּ? וְהָא כְּתִיב: ״אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ״! שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל בְּנֵיהֶם.
6 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיבְרֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי כְּחֵמֶת בַּת תֵּשַׁע קַבִּין. אָמַר רַב פָּפָּא: אֵיבְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן כְּחֵמֶת בַּת חֲמֵשֶׁת קַבִּין, וְאָמְרִי לַהּ בַּת שְׁלֹשֶׁת קַבִּין. דְּרַב פָּפָּא גּוּפֵיהּ כִּי דְקוּרֵי דְּהַרְפְּנָאֵי.
7 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲנָא אִשְׁתַּיַּירִי מִשַּׁפִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הַאי מַאן דְּבָעֵי מִחְזֵי שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, נַיְיתֵי כָּסָא דְכַסְפָּא מִבֵּי סִלְקֵי, וּנְמַלְּיֵיהּ פַּרְצִידַיָּא דְּרוּמָּנָא סוּמָּקָא, וְנַהְדַּר לֵיהּ כְּלִילָא דְּוַורְדָּא סוּמָּקָא לְפוּמֵּיהּ, וְנוֹתְבֵיהּ בֵּין שִׁמְשָׁא לְטוּלָּא, הָהוּא הָנְהוּ זַהֲרוּרֵי מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן.
8 אִינִי? וְהָאָמַר מָר: שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ, שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן! וְאִילּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לָא קָא חָשֵׁיב לֵיהּ! שָׁאנֵי רַבִּי יוֹחָנָן, דְּהַדְרַת פָּנִים לָא הַוְיָא לֵיהּ.
9 רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה אָזֵיל וְיָתֵיב אַשַּׁעֲרֵי טְבִילָה, אֲמַר: כִּי סָלְקָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִטְּבִילַת מִצְוָה לִפְגְּעוּ בִּי, כִּי הֵיכִי דְּלֶהֱווֹ לְהוּ בְּנֵי שַׁפִּירֵי כְּווֹתִי, גְּמִירִי אוֹרָיְיתָא כְּווֹתִי.
10 אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן: לָא מִסְתְּפֵי מָר מֵעֵינָא בִּישָׁא? אֲמַר לְהוּ: אֲנָא מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָאָתֵינָא, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא. דִּכְתִיב: ״בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״, וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אַל תִּקְרֵי ״עֲלֵי עָיִן״ אֶלָּא ״עוֹלֵי עָיִן״.
11 רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אֲמַר מֵהָכָא: ״וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״, מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם מַיִם מְכַסִּים אוֹתָם וְאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן – אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן.
12 יוֹמָא חַד הֲוָה קָא סָחֵי רַבִּי יוֹחָנָן בְּיַרְדְּנָא. חַזְיֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ וּשְׁוַור לְיַרְדְּנָא אַבָּתְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ חֵילָךְ לְאוֹרָיְיתָא. אֲמַר לֵיהּ שׁוּפְרָךְ לְנָשֵׁי. אֲמַר לֵיהּ אִי הָדְרַתְּ בָּךְ יָהֵיבְנָא לָךְ אֲחוֹתִי, דְּשַׁפִּירָא מִינַּאי. קַבֵּיל עֲלֵיהּ. בָּעֵי לְמִיהְדַּר לְאֵתוֹיֵי מָאנֵיהּ וְלָא מָצֵי הָדַר.
13 אַקְרְיֵיהּ וְאַתְנְיֵיהּ וְשַׁוְּיֵיהּ גַּבְרָא רַבָּא. יוֹמָא חַד הֲווֹ מִפַּלְגִי בֵּי מִדְרְשָׁא: הַסַּיִיף וְהַסַּכִּין וְהַפִּגְיוֹן וְהָרוֹמַח וּמַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טוּמְאָה – מִשְּׁעַת גְּמַר מְלַאכְתָּן.
14 וּמֵאֵימָתַי גְּמַר מְלַאכְתָּן? רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: מִשֶּׁיְּצָרְפֵם בַּכִּבְשָׁן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִשֶּׁיְּצַחְצְחֵן בְּמַיִם. אֲמַר לֵיהּ לִסְטָאָה בְּלִסְטְיוּתֵיהּ יָדַע. אֲמַר לֵיהּ: וּמַאי אַהֲנֵית לִי? הָתָם ״רַבִּי״ קָרוּ לִי, הָכָא ״רַבִּי״ קָרוּ לִי! אֲמַר לֵיהּ: אַהֲנַאי לָךְ דַּאֲקָרְבִינָּךְ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.
15 חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, חֲלַשׁ רֵישׁ לָקִישׁ. אֲתַאי אֲחָתֵיהּ קָא בָכְיָא. אֲמַרָה לֵיהּ: עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל בָּנַי! אֲמַר לַהּ: ״עׇזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה״. עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל אַלְמְנוּתִי! אֲמַר לַהּ: ״וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ״.
16 נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וַהֲוָה קָא מִצְטַעַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּתְרֵיהּ טוּבָא. אֲמַרוּ רַבָּנַן: מַאן לֵיזִיל לְיַתֹּבֵיהּ לְדַעְתֵּיהּ? נֵיזִיל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, דִּמְחַדְּדָין שְׁמַעְתָּתֵיהּ.
17 אֲזַל יְתֵיב קַמֵּיהּ. כֹּל מִילְּתָא דַּהֲוָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ: תַּנְיָא דִּמְסַיְּיעָא לָךְ. אֲמַר: אַתְּ כְּבַר לְקִישָׁא?! בַּר לְקִישָׁא, כִּי הֲוָה אָמֵינָא מִילְּתָא, הֲוָה מַקְשֵׁי לִי עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע קוּשְׁיָיתָא, וּמְפָרְקִינָא לֵיהּ עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה פֵּרוּקֵי, וּמִמֵּילָא רָוְוחָא שְׁמַעְתָּא. וְאַתְּ אָמְרַתְּ: ״תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ״, אַטּוּ לָא יָדַעְנָא דְּשַׁפִּיר קָאָמֵינָא?
18 הֲוָה קָא אָזֵיל וְקָרַע מָאנֵיהּ וְקָא בָכֵי וְאָמַר: ״הֵיכָא אַתְּ בַּר לָקִישָׁא, הֵיכָא אַתְּ בַּר לָקִישָׁא״! וַהֲוָה קָא צָוַח עַד דְּשָׁף דַּעְתֵּיהּ מִינֵּיהּ. בְּעוֹ רַבָּנַן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ.
19 וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא סְמַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אַדַּעְתֵּיהּ, קַבֵּיל עֲלֵיהּ יִסּוּרֵי. בְּאוּרְתָּא הֲווֹ מָיְיכִי לֵיהּ שִׁיתִּין נַמְטֵי, לְצַפְרָא נָגְדִי מִתּוּתֵיהּ שִׁיתִּין מְשִׁיכְלֵי דְּמָא וְכִיבָא.
20 לִמְחַר עֲבַדָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ שִׁיתִּין מִינֵי לַפְדָּא וְאָכֵיל לְהוּ וּבָרֵי. וְלָא הֲוָת שָׁבְקָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ לְמִיפַּק לְבֵי מִדְרְשָׁא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִדְחֲקוּהוּ רַבָּנַן.
21 בְּאוּרְתָּא אֲמַר לְהוּ: אַחַיי וְרֵעַי, בּוֹאוּ! בְּצַפְרָא אֲמַר לְהוּ: זִילוּ מִפְּנֵי בִּיטּוּל תּוֹרָה. יוֹמָא חַד שְׁמַעָה דְּבֵיתְהוּ, אֲמַרָה לֵיהּ: אַתְּ קָא מַיְיתֵית לְהוּ עִילָּוָיךְ! כִּלִּיתָ מָמוֹן שֶׁל בֵּית אַבָּא. אִימְּרַדָה, אֲזַלָה לְבֵית נָשָׁא.
22 סְלִיקוּ וַאֲתוֹ הָנָךְ שִׁיתִּין סָפוֹנָאֵי, עֲיַילוּ לֵיהּ שִׁיתִּין עַבְדֵי כִּי נְקִיטִי שִׁיתִּין אַרְנָקֵי, וַעֲבַדוּ לֵיהּ שִׁיתִּין מִינֵי לַפְדָּא וְאָכֵיל לְהוּ.
23 יוֹמָא חַד, אֲמַרָה לַהּ לְבַרְתַּהּ: זִילִי בְּקַי בַּאֲבוּךְ מַאי קָא עָבֵיד הָאִידָּנָא? אָתְיָא, אֲמַר לַהּ: זִילִי אֱמַרִי לְאִימִּיךְ: שֶׁלָּנוּ, גָּדוֹל מִשֶּׁלָּהֶם. קָרֵי אַנַּפְשֵׁיהּ: ״הָיְתָה כׇּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ״. אֲכַל וּשְׁתִי וּבְרִי נְפַק לְבֵי מִדְרְשָׁא.
24 אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ שִׁיתִּין מִינֵי דְּמָא – טַהֲרִינְהוּ. הֲוָה קָא מְרַנְּנִי רַבָּנַן וְאָמְרִי: סָלְקָא דַעְתָּךְ לֵית בְּהוּ חַד סָפֵק?! אָמַר לְהוּ: אִם כְּמוֹתִי הוּא – יִהְיוּ כּוּלָּם זְכָרִים, וְאִם לָאו – תְּהֵא נְקֵבָה אַחַת בֵּינֵיהֶם. הָיוּ כּוּלָּם זְכָרִים. וְאַסִּיקוּ לְהוּ ״רַבִּי אֶלְעָזָר״ עַל שְׁמֵיהּ.
25 תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי: כַּמָּה פְּרִיָּה וּרְבִיָּה בִּיטְּלָה רְשָׁעָה זוֹ מִיִּשְׂרָאֵל.
26 כִּי הֲוָה קָא נָיְחָא נַפְשֵׁיהּ, אֲמַר לַהּ לִדְבֵיתְהוּ: יָדַעְנָא בִּדְרַבָּנַן דִּרְתִיחִי עֲלַי, וְלָא מִיעַסְקִי בִּי שַׁפִּיר. אַוגְנְיַן בְּעִילִּיתַאי וְלָא תִּדְחֲלִין מִינַּאי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: אִישְׁתַּעְיָא לִי אִימֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹנָתָן, דְּאִישְׁתַּעְיָא לַהּ דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: לָא פָּחוֹת מִתַּמְנֵי סְרֵי, וְלָא טְפֵי מֵעֶשְׂרִין וּתְרֵין שְׁנִין אַוגְנֵיתֵיהּ בְּעִילִּיתָא.
27 כִּי הֲוָה סָלְיקָנָא מְעַיְּנָנָא לֵיהּ בְּמַזְיֵיהּ, כִּי הֲוָה מִשְׁתַּמְטָא בִּינִיתָא מִינֵּיהּ הֲוָה אָתֵי דְּמָא. יוֹמָא חַד חֲזַאי רִיחְשָׁא דְּקָא נָפֵיק מֵאוּנֵּיהּ, חֲלַשׁ דַּעְתַּאי. אִיתְחֲזִי לִי בְּחֶלְמָא אֲמַר לִי: לָא מִידֵּי הוּא, יוֹמָא חַד שָׁמְעִי בְּזִלוּתָא דְּצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וְלָא מַחַאי כִּדְבָעֵי לִי.
28 כִּי הֲווֹ אָתוּ בֵּי תְרֵי לְדִינָא, הֲווֹ קָיְימִי אַבָּבָא, אָמַר מָר מִילְּתֵיהּ וּמַר מִילְּתֵיהּ נָפֵיק קָלָא מֵעִילִּיתֵיהּ, וְאָמַר: אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּיב, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא מִינַּצְיָא דְּבֵיתְהוּ בַּהֲדֵי שִׁבָבְתָּא, אֲמַרָה לַהּ: תְּהֵא כְּבַעֲלַהּ שֶׁלֹּא נִיתַּן לִקְבוּרָה. אָמְרִי רַבָּנַן: כּוּלֵּי הַאי וַדַּאי לָאו אוֹרַח אַרְעָא.
29 אִיכָּא דְּאָמְרִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אִיתְחֲזַאי לְהוּ בְּחֶלְמָא, אֲמַר לְהוּ: פְּרֵידָה אַחַת יֵשׁ לִי בֵּינֵיכֶם, וְאִי אַתֶּם רוֹצִים לַהֲבִיאָהּ אֶצְלִי? אֲזוּל רַבָּנַן לְאִעֲסוֹקֵי בֵּיהּ, לָא שְׁבַקוּ בְּנֵי עַכְבְּרַיָּא, דְּכֹל שְׁנֵי דַּהֲוָה נָיֵים רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעִילִּיתֵיהּ לָא סְלִיק חַיָּה רָעָה לְמָתַיְיהוּ.
30 יוֹמָא חַד מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הֲוָה, הֲווֹ טְרִידִי. שַׁדַּרוּ רַבָּנַן לִבְנֵי בֵירֵי וְאַסְּקוּהוּ לְעַרְסֵיהּ וְאַמְטְיוּהּ לִמְעָרְתָּא דַאֲבוּהּ. אַשְׁכְּחוּהָ לְעַכְנָא דְּהָדְרָא לַהּ לִמְעָרְתָּא. אֲמַרוּ לַהּ: עַכְנָא עַכְנָא! פִּתְחִי פִּיךְ וְיִכָּנֵס בֵּן אֵצֶל אָבִיו. פְּתַחָה לְהוּ.
31 שָׁלַח רַבִּי לְדַבֵּר בְּאִשְׁתּוֹ, שְׁלַחָה לֵיהּ: כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קוֹדֶשׁ יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חוֹל? תַּמָּן אָמְרִין: בַּאֲתַר דְּמָרֵי בֵיתָא תְּלָא זְיָינֵיהּ, כּוּלְבָּא רָעֲיָא קוּלְּתֵיהּ תְּלָא. שְׁלַח לַהּ: נְהִי דִּבְתוֹרָה גָּדוֹל מִמֶּנִּי, אֲבָל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִי גָּדוֹל מִמֶּנִּי? שְׁלַחָה לֵיהּ: בְּתוֹרָה מִיהָא גָּדוֹל מִמְּךָ לָא יָדְעָנָא, בְּמַעֲשִׂים יָדְעָנָא, דְּהָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ יִסּוּרֵי.
32 בְּתוֹרָה מַאי הִיא? דְּכִי הֲווֹ יָתְבִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אַסַּפְסַלֵּי, יָתְבִי קַמַּיְיהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אַאַרְעָא.
33 מַקְשׁוּ וּמְפָרְקוּ. אָמְרִי: מִימֵיהֶן אָנוּ שׁוֹתִים וְהֵם יוֹשְׁבִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע?! עֲבַדוּ לְהוּ סַפְסַלֵּי אַסְּקִינְהוּ.
34 אָמַר לָהֶן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: פְּרֵידָה אַחַת יֵשׁ לִי בֵּינֵיכֶם, וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְאַבְּדָהּ הֵימֶנִי? אֲחֲתוּהּ לְרַבִּי. אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב יִחְיֶה, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אָב יָמוּת? אֲחֲתוּהּ נָמֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ, אָמַר: קָא חָשְׁבִיתוּ לֵיהּ כְּווֹתִי?
35 עַד הָהוּא יוֹמָא כִּי הֲוָה אָמַר רַבִּי מִילְּתָא הֲוָה מְסַיַּיע לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מִכָּאן וְאֵילָךְ כִּי הֲוָה אָמַר רַבִּי ״יֵשׁ לִי לְהָשִׁיב״, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כָּךְ וְכָךְ יֵשׁ לְךָ לְהָשִׁיב, זוֹ הִיא תְּשׁוּבָתְךָ. הַשְׁתָּא הִיקַּפְתָּנוּ תְּשׁוּבוֹת חֲבִילוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ.
36 חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי. אֲתָא אֲמַר לֵיהּ לַאֲבוּהּ. אֲמַר לֵיהּ: בְּנֵי, אַל יֵרַע לָךְ, שֶׁהוּא אֲרִי בֶּן אֲרִי וְאַתָּה אֲרִי בֶּן שׁוּעָל.
37 הַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי: שְׁלֹשָׁה עִנְוְותָנִין הֵן, וְאֵלּוּ הֵן: אַבָּא,
פירוש חידושי אגדות על בבא מציעא פ״ד
1 א"ל מאי אעביד הורמנא דמלכא כו'. וכן השיב ההוא פרהגונא דלעיל שהיה אפשר שהיה ג"כ ישראל ואפשר שהם נתמנו מפי המלך בעל כרחם אבל ראב"ש לא השיב כך מפני שהוא נתמנה על ידי גמרא שאמר תא אגמרך כו' ודו"ק:
2 שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון כו'. מפורש פח"ה ע"ש:
3 שאני ר"י דהדרת פנים לא ה"ל כו'. כפרש"י הדרת פנים זקן עכ"ל ויותר נראה לפרש דיפה תואר לא הוה אלא יפה מראה הוה ששני דברים הם כפרש"י פרשת ויצא וק"ל:
4 יתיב אשערי טבילה כו' בתוספות ודאמרינן בע"פ האי מאן דמפגע כו' היינו כשפוגע כו' עכ"ל ובתוס' דפ' ע"פ תרצו עוד א"נ ר"י היה אומר שופך בוז על וגו' כו' עכ"ל וק"ק דהא באיהי קדמה ומשמשה אחזה לדידה רוח זנונים וכי כל אשה דפגעה בה ר"י היתה יודעת לומר כן ואין סברא דבאמירתו גם היא מתקנה וק"ל:
5 מסתכלין בי וניהוי להו זרעא דשפירין כו' ביאורו כענין המקלות אשר פצל יעקב לפי שהטבע מוליד בהזדקקם לפי הציור בדמיונם בעת הריון כדאיתא במדרשות ור"י אזיל לשיטתיה בפרק המפלת דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילה וק"ל:
6 אל תקרי עלי עין אלא עולי עין כו'. עיין בזה פרש"י הכא ובפרק אלו נאמרין ובפרק הרואה ובפרק מי שמתו וכן עיין בערוך ערך על פירושים שונים ואענה חלקי גם אני לפי הדרש הוא לשון רפאות ותעלה שיש לזרע יוסף רפואה לעין רעה ויראה לפי הדרש יהיה פורת מלשון פרו ורבו כדברי המתרגם ופירוש הכתוב כי זרע יוסף פרו ורבו שלא היה בא' מהשבטים פ"ה אלפים כמו שהיה באפרים ומנשה וכמ"ש בני יוסף ליהושע ואני עם רב וגו' לפי שהם עולי עין ואינן מתים בעין הרע וק"ל:
7 חילך לאורייתא ר"ל חילך וכח זה של יצה"ר לאורייתא כשתעסק בה היא מתשת חילך וכדמסיק דבדקביל עליה בעלמא התיש כחו ולא מצי הדר דהתורה נקראת עש"ז תושיה וק"ל:
8 מאי אהנית לי התם רבי קרו כו'. נראה לפרש דר"ל ודאי לא היה כונתו כמו שהבין ממנו ר"י ולפי שא"ל ר"י ליסטים בליסטיות ידע דע"י שהיית ליסטים ראית שהצחצוח של הסייף הוא גמר מלאכתו כי החרבות ביד הליסטים הוא לייראם ולהפחיד הנגזלים שלא יעמדו נגדו כי צחצוח חרב הוא דבר המבהיל ומפחיד והשיב לו ר"ל דמאי אהניא לי בזה להודות על דברי שאני יודע בזה יותר ממך מטעם זה שהייתי לסטים ואינו כן כי כבר התם רבי קרו לי כו' כמו שפירשו התוס' ונזכרתי עתה שאז קודם שנעשיתי לסטים ג"כ למדתי כן שצחצוח הוא גמר מלאכתן ור"י הבין דבריו כפשטן כפרש"י וע"כ חרה לו כ"כ עליו וענשו וק"ל:
9 הוה קאזיל וקרע מאניה כו'. משום דהשתא ראה דמתוך אלו כ"ד קושיות ופירוקים הוה רווחא שמעתתא וה"ל כאלו למד ממנו וחייב לקרוע עליו דמה"ט אמרינן ס"פ אלו מציאות ת"ח שבבבל עומדין זה מפני זה כפרש"י שם וענין כ"ד קושיין וכ"ד פירוקים אחדא מלתא דהשתא בההיא מלתא נתחדשו כ"ד קושיין וכ"ד פירוקים שהן מ"ח פנים וה"ל עם המלתא גופא מ"ט פנים שיש לתורה כמ"ש וכמ"ט מונים תחפשנה וגו' וק"ל:
10 הוו מייכי ליה שיתין נמטי כו'. שיטין משיכלי כו' שיתין מיני לפדא כו' שיתין עבדי כו' כן דרך התלמוד למנקט שיתין בכל מקום כמ"ש התוספות פרק המקבל ועי"ל הכא שיתין נמטי וכו' משיכלי כו' שקבל עליו יסורין מלמעלה כפי ענשו ומלקות של מעלה ששיעורו שיתין כמפורש לקמן גבי אליהו דמחיוה שיתין פולסי כו' ע"ש וק"ל:
11 באורתא א"ל אחיי ורעיי כו' קראם אחיי ורעיי ע"ש שקבלם מאהבה ולכך בצפרא א"ל זיל מפני בטול כו' שהן יסורים של אהבה כדאמרינן פ"ק דברכות איזו יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך וגו' ע"ש: ועל כונה זו אמר הכתוב ואהיה נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים וק"ל:
12 סליקו ואתו הנך ספונאי כו'. ואפשר לפרש דבסוף קדושין אמרינן לא ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר כו' שאומנתן אומנת לסטים ר"י אומר משמו כו' הספנין רובן חסידים ולהכי ראב"ש שהיה מכלה הלסטים מכל שאר בעלי אומניות ולא באומנותן שרובן חסידים לכך נדרו לו וק"ל:
13 א"ל אם כמותי יהיו כלם זכרים ואם כו'. ר"ל אם כמותי שכולם דם טהור יהיו כולם זכרים שאין בהן דם נדה ואם לאו שתהיה חד ספק טומאה ביניהם כדאמריתו תהא נקבה אחת ביניהם שיהיה בה דם נדה והשאר זכרים ע"ש דם הטהור וק"ל:
14 אוגנין בעליתיה כו'. אע"ג דקבורת המת מצוה היא ועובר בל"ת כדאמרינן בפרק נ"ה מ"מ לא היה חש ר"א על הקבורה דאיבעיא להו התם קבורה משום בזיונא או משום כפרה והוא כבר בא לידי נסיון שאין רמה ותולעה ישלוט בו ולא יבא לידי בזיון וכפרה נמי לא הוה צריך דיסורים שהיה לו היו ממרקין ומכפרין עליו ועי"ל דמשום כבוד המת שרי להלין והוא משום כבודו עשה כדקאמר ולא מעסקי בי כו' ודו"ק:
15 פלוני אתה זכאי ופלוני אתה חייב כו'. שהיה מכוין האמת מי הוא זכאי ומי הוא חייב ולא פסק ביניהם שבועה ולא באו לידי שבועת שוא ולכך לא סליק חיה רעה למתייהו כדתנן בפרקי אבות חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא:
16 אשכחוה לעכנא כו' עכנא עכנא פתח פיך כו' פתח להו כו'. הכונה בזה דהדרא ליה עכנא לרמוז שלא מת זה אלא בעטיו של נחש ולא בעוונו דכבר בחייו היה לו צר /צער/ מערה ונתמרקו עונותיו כדאמרינן בפ"ק דברכות ברית האמור ביסורין ממרקין כל עונותיו של אדם ולזה היה ראוי ר"א ליכנס אצל אביו שהיה לו עמו צער מערה ומת ג"כ בעטיו של נחש ולזה לקמן כשמת ר' יוסי בן אלעזר דלא פתחה להן העכנא ויצתה בת קול דזה לא היה לו צער מערה ולא עלה למדרגת אבותיו:
17 חלש דעתיה אמר חשיבתו ליה כוותי כו'. משום דעין הרע שולט יותר בחשובים ולכך מעיקרא דקאמר דאסיקו ראב"ש עמיה לא חרה לו וק"ל:
18 כי הוה אמר רבי מלתא הוה מסייע ליה כו'. יראה לפרש דמעיקרא נמי הוה מקשי ומפרקי אהדדי כדאמר לעיל אלא דראב"ש הוה מסייע ליה לרבי בין בקושי דהוה מקשה רבי אמר זו הקושיא יש בה ממש וכן בפירוקא דהוה אמר רבי הוה מסייע ליה ראב"ש שהוא תירוץ נכון ועשה זה משום כבוד וזה הטעה אותו לומר דקחשיבתו ליה כוותי ואז מכאן ואילך כשאמר רבי יש לי להשיב ועדיין לא פירש הקושיא הקדים אותו ראב"ש דכך וכך יש לך להשיב ולהקשות בזה אבל אין בה ממש וזו היא תשובתה ותירוצה וע"ז חלש דעתיה דרבי שהיה מיצר על שהיה ראב"ש מכוין קושייתו והוא לא היה מכוין תירוצו של ראב"ש ואמר לו אביו בענותנותיה שאל ירע בעינך דבר זה שאין זה חסרון אצלך אבל הוא ארי בן ארי ואפשר ששמע זו הקושיא ותירוצה מאביו ולכך היה מכוין בהן במהירות ואתה ארי בן שועל ולא היה לך ממי לשמוע ועוד יש לומר ע"ד דאמרינן לקמן בלב נבון תנוח חכמה זה ת"ח בן ת"ח ובקרב כסילים תודע זה ת"ח בן ע"ה שהוא ארי בן ארי ואינו מקשה בכל דבר אבל אתה ארי בן שועל ומקשה להתפאר בכתרה של תורה וק"ל: